<h1>שו"ת הרא"ש כלל ל"א סימן ב'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ואת אשר שאלת על שני מקואות אחד שאוב ואחד כשר הנקובים זה לזה כשפופרת הנוד ונסתם הנקב, אם נשאר השאוב בהכשרו או דילמא כיון שנסתם חזר להיות פסול כבתחלה.
תשובה נ"ל דכיון דנתחברו פעם א' הוכשרו ופקע שם שאיבה מינייהו ואינם נפסלים עוד בסתימת הנקב, מידי דהוה אמים טמאים שהשיקן למקוה דהוו כזרועים ובטילים לגבי מקוה ופרח שם טומאה מינייהו. וראיה מהא דתנן בפ"ו דמקואות [מ"ג] שלשה מקואות בזה יש עשרים ובזה יש עשרים ובזה עשרים מים שאובים, היה שאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו ונתערבו המקואות טהורים והטובלין טהורים. פירוש אף מי שטבל בשאוב טהור כי נתערבו והושקו יחד והמקואות טהורים אף השאובה כשר להקוות עליו אע"פ שחזר למקומו כי כבר הוכשר בהשקה ולא מיקרי עוד שאוב. וקתני סיפא היה שאוב באמצע וירדו ג' וטבלו ונתערבו, המקואות כמו שהיו והטובלין כמו שהיו. פי' הטובלין טמאים כי המקואות הכשרים לא נתערבו בשביל השאוב שבאמצע והמקואות כמו שהיו השנים כשרים להקוות עליהם אע"פ שנפל לתוכן שלשת לוגין מים שאובין מן השאוב כיון שע"י המשכה באו לתוכן לא נפסלו אבל השאוב פסול להקוות עליו. ועוד ראיה מפ"ג דמקואות [מ"ב] בור שבחצר ונפלו בו שלשת לוגין לעולם הוא בפיסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד או עד שיעמיד בחצר מ' סאה ויטהרו עליונים מן התחתונים. ומסתמא עליונים ותחתונים אינם מחוברין אלא בקלוח הראשון שיורדים המים מן העליון אל התחתון. וכן מוכיח מתוך פירוש רבינו שמשון כי העמיד זאת המשנה כרבי מאיר דמטהר העליון ע"י גוד אסיק בפ"ב דחגיגה [י"ט ע"א] גבי שלש גממיות בנחל. ועל ברייתא השנויה בתוספתא [מקואות פ"ג ה"ד] שתי בריכות של ארבעים ארבעים סאה זו על גב זו ונפלו שלשת לוגין לעליונה ונפתקו, מלשון פתקן למקוה דספ"ק דתמורה, ובאו לתחתונה כשרים שאני אומר שלמו ארבעים סאה עד שלא ירדו שלשת לוגין. פירוש של ארבעים סאה היינו עם השלשת לוגין שנפלו בו דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו, שאני אומר שלמו כלומר כשנפלו שלשת לוגין לעליונה וירדו מיד לתחתונה לא אמרינן דהיינו ג' לוגין שאובין עצמם דירדו לתחתונה, דאי אפשר שלא יתערבו מעט במי בריכה העליונה, ונמצאו שהשלימו מ' סאה של התחתונה קודם שירדו לה כל הג' לוגין. הילכך שניהם כשרים. וההיא ברייתא מפרש דאתא אף כר' יהודה וכגון דלא גביהה כולי האי דלאחר שמתערבין נעשה הכל אשבורן, משום דברייתא קתני זו ע"ג זו משמע דלא גביהה כולי האי מחברתה, אבל במשנה דקתני מטהרין עליונים מן התחתונים משמע אע"פ שהאחד כ"כ גבוה מחברו שאינו מתחבר אלא בקלוח הראשון הוכשר, דאם לא כן אמאי נקט עליונים ותחתונים. וכו'.
